יום שישי, 31 בדצמבר 2010

אשם ושילך קיבינימט (וכמובן לכלא)

בית המשפט הכריע: הנשיא לשעבר משה קצב הוא אנס!!!

מצד אחד כל כך קשה לי להאמין, נשיא מדינת ישראל אנס. מצד שני, אני לא יודעת. זו כמובן הייתה שיחת היום ובכל מקום כולם הביעו שימחה לאיד, אמרו שהצדק יצא לאור והנה, מדינת ישראל היא מדינת חוק וכל אחד שווה בפני החוק ורק הגבר שלי השמיע דעות חריגות. הוא כמובן גינה את קצב בכל תוקף וכמובן אמר את הדברים שאוי ואבוי אם לא היה אומר, אבל אז הוא גם אמר שכל גבר הוא אנס פוטנציאלי. "אני חושב שנשים לא יכולות להבין את זה" אמר, "כשאתה חזק, כשאתה מרגיש כל יכול, אתה מסתכל על העולם מלמעלה ואתה חושב שאתה יכול לעשות הכל, גם לקחת נשים שאתה חושק בהן".

הוא הודה ש"פעם" הייתה לו תקופה שהרגיש ככה. הוא נמצא בעבודתו בעמדת ניהול בכירה ומנהל כמה עשרות של עובדים. "אני לא חושב שאי פעם אגיע למצב של הטרדה מינית, זה לא באופי שלי, גם החוקים חזקים מאוד וברורים מאוד, אבל אני בכל זאת יכול להבין גברים שכן מגיעים לזה. אולי אם הם מבוגרים יותר, אם הם חזקים יותר ונמצאים בצמרת הרבה זמן ורגילים שכולם עושים מה שהם אומרים" וכמובן הדוגמא הבולטת ביותר היא איציק מרדכי. לדבריו של האיש שלי, אלוף בצה"ל זה כמעט אלוהים.

השתדלתי שלא להראות מזועזעת והוא כמובן שם לב לזה וסייג את עצמו שוב ושוב, אמר שהוא לא כזה, אבל בכל זאת...

אני חושבת... בעצם אני יודעת. יש קווים אדומים שאי אפשר לעבור אותם. שמי שעובר אותם זו הפרעה נפשית. כמובן, לא הפרעה נפשית שתביא אנשים לבית חולים לחולי נפש, אבל כן, זו הפרעה נפשית. רוצים, שודדים, אנסים כל אלו אמנם לא חולי נפש, אבל יש להם הפרעות נפשיות.

ובחזרה לקצב, אני שמחה שהוא נשפט ואני לא סובלת את הדעות שאומרות שזו בושה למדינה. לא בושה בכלל. האיש אולי היה נשיא טוב אולי לא, אין לי כלים לשפוט את זה, אבל אחרי שעלו החשדות אז זו תעודת כבוד למדינה ששפטה אותו, אמנם תעודת כבוד עם כוכבית, (כי הרי הייתה שם איזו עסקת טיעון שרצתה להוציא אותו בקלות מהסיפור הזה) אבל בכל זאת תעודת כבוד






יום חמישי, 25 בנובמבר 2010

אנחנו לא מדברים על סקס

גלשתי ברשת והגעתי לאיזה מדור של יועצת זוגית. כל העצות שלה הסתכמו ב-דברי איתו ותבואו לייעוץ זוגי. אז אצלנו המצב בסדר גמור, טפו טפו טפו ואני לא חושבת שאנחנו צריכים ייעוץ זוגי, גם מקווה שלא נגיע למצב שנזדקק לו, ובכל זאת, יש דברים שאנחנו לא מדברים עליהם כמעט ובמיוחד לא על סקס.

כשאני חושבת על זה, זה לא רק משונה, אלא אפילו משונה מאוד בייחוד לאור המקצוע שלי (שלא אכתוב אותו כאן מסיבות אישיות). הסקס בינינו לפעמים הוא בסדר, בדרך כלל הוא בסדר גמור ומאוד מספק ולפעמים הוא מסעיר במיוחד ואני לא יודעת למה זה ככה, אבל זה ככה וכנראה שאצל כולם זה ככה ובכל זאת, אחרי הכל, אנחנו מתחבקים, מתנשקים ולא מדברים על זה. גם לא לפני זה, גם לא בכלל.

אני חושבת שהמיניות שלנו היא משהו מאוד משמעותי בחיים המשותפים שלנו, בזוגיות שלנו, משמעותי מספיק כדי שמידי פעם כשאנחנו לבד (וזה קורה מידי ערב) וכשאנחנו לא עייפים מידי או עסוקים מידי בעבודה/טלוויזיה/מחשב (וזה בהחלט לא קורה כל ערב) אז שנשב ונשוחח על זה.

פעם כמעט שיזמתי שיחה איתו על זה וברגע האחרון נסוגתי. אני לא יודעת למה. התביישתי? זה לא הגיוני. האדם היחידי בעולם ש(כמעט) אני לא מסתירה ממנו דבר, שישן איתי וחי איתי ומגדל איתי את הילדים ואני גם מתכוונת להזדקן איתו, אבל יש בי מעצורים שאני לא יודעת לשחרר אותם. אני תוהה אם גם הוא חושב על זה, אם גם הוא רוצה לדבר ולא יכול.

אולי הוא רוצה שאעשה איתו דברים ומתבייש לבקש, אולי יש לו פנטזיות שהוא רוצה לממש והן "נורמליות" ולא תהיה לי שום התנגדות לזה. אני יודעת שלי יש ואני רוצה לשתף אותו ואולי גם להכניס אותו לשם, אבל... זה לא הולך.

אני באמת לא יודעת איך זה אצל אחרים. אולי בכל זאת אנחנו צריכים יעוץ זוגי?



יום שבת, 13 בנובמבר 2010

נדודי ביוטיוב

לפעמים אני נזכרת בשיר מסויים ואם יש לי זמן, בדרך כלל זה קורה בשעות הערב המאוחרות, ואם נחה עלי הרוח, אז אני מתחילה לנדוד באתר המופלא עלי אדמות - יו טיוב. הוא קיים רק שנים ספורות וכבר הצליח לצבור כמעט את כל השירים שאהבתי.

הערב התחלתי עם שלמה ארצי - האהבה הישנה, שיר שאני אוהבת במיוחד


ואז פתאום הגעתי אל שיר ישן נושן של שלמה למילותיו של עמיחי - בין שתי נקודות:


פשוט נפלא!

יום שלישי, 9 בנובמבר 2010

מדברת בשקט

"תחבק אותי חזק ואל תרפה 
ימים קשים עוברים 
אני נופלת מהכובד על כתפי "

וגם

"דבר אלי מילים פשוטות כמו שהיינו פעם 
כשעוד היית מסתכל עלי"

אולי השיר שהכי מבטא את מה שאני מרגישה ולא רק אליו, אלא בכלל, אל העולם. אני רוצה להגיד, אני רוצה שהוא יקשיב, אני רוצה שיקשיבו לי אלי ואין לי אל מי, אני לא יכולה. אז אני מנסה לעשות את מה שמישהי הציע למטופלים שלה, לכתוב לעצמו. וכן אני רוצה שיקראו אותי.

אני אנונימית בכוונה. אני עוד לא יודעת מה אכתוב וכמה, אני לא יודעת כמה אוכל להיות חושפנית החוצה אבל אני  כן, בהחלט יש לי תקווה שהוא יקרא, וגם שהם יקראו ואני יודעת בפירוש מי זה הוא, אבל לא יודעת להגדיר את ההם.

אז הנה השיר המקסים של עידן רייכל - מדברים בשקט.
וזה הבלוג שלי שבוא אני מדברת.
בשקט.




הפרויקט של עידן רייכל - מדברים בשקט