יום ראשון, 12 ביוני 2011

דרוש גבר סטרייט


אני אוהבת את התמונה הזו. אני לא יודעת אם היא אמיתית או לא, אבל אני אוהבת אותה נורא. יש בה קצת נאיביות, קצת חוצפה ובעיקר יש בה הרבה מאוד כמיהה לאהבה. אני חושבת שאני מבינה גם את היאוש שתקף את מפרסמת המודעה, את המחשבה שאולי לא תמצא את הגבר המתאים, את התחושה שאולי היא מפספסת אותו, שהוא עובר לידה והיא לא יודעת ולא תדע. גם הוא לא.

לפני שפגשתי את הגבר של חיי הרגשתי כך. היו לי כמה מערכות יחסים קצרות ולא ממצות ורוח הבדידות החלה לנשב בנשמתי. בכל המקומות שהייתי אמורה לפגוש אותו, את הגבר המושלם לא פגשתי. לא בצבא, לא באוניברסיטה, גם לא באינטרנט (וקצת הסתובבתי באתרי ההיכרות של פעם) ופתאום הוא הופיע.

כשהופיע ידעתי שזה הוא מהשניה הראשונה שאמר לי את שמו, שחייך והשפיל את המבט. הוא היה מאוד בטוח בעצמו ומאוד ביישן. אני לא יודעת מה הוא הרגיש באותו הרגע, ניסיתי לחקור אותו והוא קצת התחמק. יותר משהתאהבתי בו, רציתי אותו כי ידעתי שזה הוא. ידעתי שהוא יהיה אהבה לכל החיים, ידעתי גם שהוא יהיה האבא הכי טוב לילדים שלי (ולא טעיתי!) ואחרי שקצת הכרתי אותו יותר, ידעתי שאולי יש טובים ממנו, אבל אין טוב כמוהו בשבילי.

יש ימים לא טובים, יש מריבות, היו גם תקופות רעות אפילו, אבל אף פעם לא הצטערתי על החיים איתו. אני מקווה שגם הוא לא.

ואני רוצה לשיר לו את המילים של יענקל'ה רוטבליט בשיר של שפוליקר דברים שרציתי לומר
אך בכל הדרכים מעולם 
לא אבדה לי דרכינו 
וגם אם לפעמים 
סערו מסביב הרוחות 
ואהבתי אותך והיה לנו טוב 
טוב עד גדותינו 
והיה לנו רע 
ואהבתי אותך לא פחות.





דברים שרציתי לומר - יהודה פוליקר, הופעה בקיסריה, 19.6.2010

תגובה 1: