יום חמישי, 25 בנובמבר 2010

אנחנו לא מדברים על סקס

גלשתי ברשת והגעתי לאיזה מדור של יועצת זוגית. כל העצות שלה הסתכמו ב-דברי איתו ותבואו לייעוץ זוגי. אז אצלנו המצב בסדר גמור, טפו טפו טפו ואני לא חושבת שאנחנו צריכים ייעוץ זוגי, גם מקווה שלא נגיע למצב שנזדקק לו, ובכל זאת, יש דברים שאנחנו לא מדברים עליהם כמעט ובמיוחד לא על סקס.

כשאני חושבת על זה, זה לא רק משונה, אלא אפילו משונה מאוד בייחוד לאור המקצוע שלי (שלא אכתוב אותו כאן מסיבות אישיות). הסקס בינינו לפעמים הוא בסדר, בדרך כלל הוא בסדר גמור ומאוד מספק ולפעמים הוא מסעיר במיוחד ואני לא יודעת למה זה ככה, אבל זה ככה וכנראה שאצל כולם זה ככה ובכל זאת, אחרי הכל, אנחנו מתחבקים, מתנשקים ולא מדברים על זה. גם לא לפני זה, גם לא בכלל.

אני חושבת שהמיניות שלנו היא משהו מאוד משמעותי בחיים המשותפים שלנו, בזוגיות שלנו, משמעותי מספיק כדי שמידי פעם כשאנחנו לבד (וזה קורה מידי ערב) וכשאנחנו לא עייפים מידי או עסוקים מידי בעבודה/טלוויזיה/מחשב (וזה בהחלט לא קורה כל ערב) אז שנשב ונשוחח על זה.

פעם כמעט שיזמתי שיחה איתו על זה וברגע האחרון נסוגתי. אני לא יודעת למה. התביישתי? זה לא הגיוני. האדם היחידי בעולם ש(כמעט) אני לא מסתירה ממנו דבר, שישן איתי וחי איתי ומגדל איתי את הילדים ואני גם מתכוונת להזדקן איתו, אבל יש בי מעצורים שאני לא יודעת לשחרר אותם. אני תוהה אם גם הוא חושב על זה, אם גם הוא רוצה לדבר ולא יכול.

אולי הוא רוצה שאעשה איתו דברים ומתבייש לבקש, אולי יש לו פנטזיות שהוא רוצה לממש והן "נורמליות" ולא תהיה לי שום התנגדות לזה. אני יודעת שלי יש ואני רוצה לשתף אותו ואולי גם להכניס אותו לשם, אבל... זה לא הולך.

אני באמת לא יודעת איך זה אצל אחרים. אולי בכל זאת אנחנו צריכים יעוץ זוגי?



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה