יום שני, 17 בינואר 2011

גבר חולה

כשגבר חולה הוא הולך למות. זו בדיחה ידועה ומוכרת, מעלה אחת מעל ה-36.6 הוא כבר גוסס, ואם מדובר בשתי מעלות, הוא כבר כותב צוואה.

עד כמה שזו בדיחה מוכרת וידועה, אצלנו בבית זה אמיתי. הגבר שלי אמנם לא חולה הרבה, אבל כשהוא תופס שפעת קלה הוא מתנהג כאילו הוא הולך למות. נאנח, מתלונן על כאבים בכל הגוף, נעשה קצת מורבידי וכמובן... מתחיל לתזז אותי כמו אני לא יודעת מה. "תביאי כדורים, תביאי מים, תביאי זה, תכיני לי כזה, תשימי לי כרית כאן, שם..." והכי מעליב זה שהוא מתקשר לאמא שלו שמשוכנעת שהבן שלה גוסס ואף אחד לא מטפל בו.

היא כמובן מגיעה בסערה עם סיר מרק, פנים מודאגות ואחר כך מספרת בלחש כמה הבן שלה היה חולני כשהיה קטן ואיך היא פעם הצילה לו את החיים כש...

שפעת! הצטננות קלה וקצת חום. זה הכל, שפעת! לא שפעת חזירים ולא שפעת מסוכנת. אבל זה לא יעזור לי. הוא כמובן מודד עשר פעמים את החום ולקוח מלא כדורים מכל הצבעים והמינים (זה קצת מסוכן) להוריד את החום ולשפר את ההרגשה.

אני שונאת שהוא חולה. חברה אמרה לי שכשזה קורה אצלה, היא מתייחסת לזה כאל משחק תפקידים. הוא החולה, היא האחות ואמנם אין בזה שום דבר אירוטי, אבל לפחות זה משעשע אותה.

הדבר המצחיק הוא שהבן שלו (ברגעים כאלו זה הבן שלו יותר משלי) הולך בעקבותיו. גם הוא מתחלה ומתלונן (ויש לו שפה עשירה במיוחד!) שהוא הולך למות וגם נעלב כשאני מתפקעת מצחוק. זו כנראה מסורת שצריכה לעבור מאב לבן.

או שזה בגנים שלהם.

שרק יהיו בריאים


יום רביעי, 5 בינואר 2011

נדודי ביוטיוב וקצת נוסטלגיה

שוב ערב שכולו עם אזניות ושיטוט ביוטיוב.

היום היה לי מצב רוח למוזיקה ששמעתי כשהייתי צעירה. למעשה גם כששמעתי אותה היא הייתה ישנה, אבל היה לי ידיד טוב שהיה משוגע על המוסיקה הזו וכל פעם שהיינו נפגשים אצלו (בחבורה) היה משמיע את המוסיקה הזו. יש לה מין ניחוח של גיל ההתבגרות ובמיוחד את הלילות האלו בחופש הגדול בין שביעית לשמינית. זו הייתה תקופה נפלאה. פרקתי כל עול. הסתובבנו בחבורה קטנה, ביום היינו הולכים לים, בצהריים היינו ישנים ובערב נפגשים אצל אותו ידיד שההורים שלו היו בחו"ל והיה גר בקוטג' גדול עם גינה נהדרת, נזרקים לגמרי מדברים שיחות נפש  (או שטויות) לילה שלם. נגיעות לא נגיעות, הרבה חלומות, הרבה וידויים. יתכן שמרחוק זה נראה הרבה יותר רומנטי משזה היה. אבל זו הייתה תקופה נפלאה. פתאום אני מתגעגעת נורא אליו, אליהם. אין לי היום קשר איתם. אני יכולה אמנם לחפש אותם ברשת, בספר הטלפונים, אולי אפילו להתקשר להורים שלהם אבל אני יודעת שלא אעשה את זה. אני נורא רוצה להפגש איתם ברחוב. הערב נורא רציתי לחזור לשם, אל התקופה ההיא, להתרפק עליהם ואיתם.

גבי שושן בראשית


אחרית הימים - פתחי לי את הדלת - שיר שכולו טריפ