יום ראשון, 13 בפברואר 2011

הפסקתי לעשן עם ד"ר אריקסון

כבר שלושה חודשים שאני לא מעשנת. אפשר להגיד ששלושה חודשים אני נקיה ואני גאה בעצמי. כן, קצת השמנתי, אבל לא נורא, לא משהו שאני לא יכולה להתמודד עם זה וגם אני עכשיו עובדת על העניין. מה שחשוב לי זה שהפסקתי לעשן והפעם אני מקווה שזה באופן סופי ולכל החיים  ולפחות בשנתיים הקרובות יש לי אחריות (-:

הפסקת העישון הזאת היא השניה בחיי. בפעם הראשונה שהפסקתי לעשן למשך שנה זה היה כשנכנסתי להריון. לא זרקתי את הסיגריות, אלא עישנתי את שתי הקופסאות שהיו לי עד הסוף וזהו, לא נגעתי בסיגריה עד סוף ההיריון וגם לא כמה חודשים אחרי הלידה. אני חושבת שחזרתי לעשן ביום שחזרתי לעבודה. לא שהתכוונתי לחזור לעשן, אבל גם לא התכוונתי שלא לחזור לעשן.

התחלתי לעשן בצבא. היו לנו הרבה שעות מתות והתחלתי עם זה. אני לא חושבת שהייתי מעשנת כבדה. אף פעם לא קרה שגמרתי קופסה. לרוב עישנתי קצת יותר מחצי קופסה ליום אבל פחות מקופסה. דווקא בעלי מעולם לא עישן. הוא אמנם טען תמיד שזה לא מפריע לו, אבל מאז שעברנו לגור ביחד הוא לא מוכן שאעשן בבית ולא במכונית המשותפת. ואז יום אחד החלטתי שזהו זה. אני צריכה להפסיק את החרא הזה.

כשאמרתי לבעלי את זה שאני מתכוונת להפסיק, הוא דווקא שמח ואמר שייש לו המלצות על שיטה מסויימת והוא ישמח לברר בשבילי.

אז הוא בירר קצת יותר על חברת ד"ר אריקסון, ואין לי מושג מאיפה הגיע אליהם. אבל יצא טוב. כלומר, השיטה שלהם היא להשתמש בכמוסות שעוזרות להתגבר על הקריז ובמקביל להיות בקשר מתמיד וטלפוני עם מסייע (שאני כיניתי אותו ביני לבין עצמי "חבר טלפוני" וככה במשך שבועיים וחצי הם נותנים כל מיני משימות ומדברים כל הזמן בטלפון (בייחוד כשרוצים לעשן) ו... זהו, זה עזר. בחיי שזה עזר. הפסקתי!

יכול להיות שהייתי יכולה להיגמל לבד בלי ד"ר אריקסון, יכול להיות שלא, אבל עובדה, כבר שלושה חודשים שאני לא מעשנת וטוב לי עם זה. אני גם לא מתכוונת לחזור ולעשן אף פעם. כמו שאמרתי, אני עם החרא של הסיגריות גמרתי.