יום ראשון, 27 במרץ 2011

לא ראיתי את גמר האח הגדול

לא ראיתי את גמר האח הגדול כמו שלא ראיתי את כל התוכנית, לא עקבתי אחריה ובכלל, עם יד על הלב, אני לא כל כך אוהבת תוכניות ריאליטי. זה נראה לי כל כך טיפשי לבהות בקרקס אנושי, באנשים שאני לא מכירה, אוסף של דמויות משונות (בלשון המעטה ובעדינות) שלוקטו בפינצטה על ידי ההפקה. זה גם נראה לי כל כך רדוד וצהוב. כשמזכירים את ג'קי או אלירז או בובליל, אני יודעת במי מדובר, אני הרי לא חיה בחלל החיצון וקוראת עיתוני חדשות (אתרי חדשות ליתר דיוק) אבל אני לא צופה בזה.

אני תוהה מה מושך כל כך לצפות בזה. אומרים שזה יצר המציצנות, אבל לדעתי יש בזה מעבר לזה. נניח שהיו שמים מצלמות אצלנו בדירה, זה היה משעמם נורא. אני לבטח לא הייתי צופה ומציצה יותר מכמה דקות אצל השכנים (חוץ מאחד שהייתי מציצה לו כשהוא מתקלח :-) ). אני חושבת שייש כאן יותר ממציצנות לשמה, יש כאן איזושהי תחושה של "גיבורים משלנו". כל כך הרבה סרטים נעשו על התמה הזו, אנשים נורמטיביים שנקלעו לאיזו סיטואציה מסויימת והפכו לגיבורים. בתוכניות הריאליטי יש את זה, את היכולת לקחת אנשים מהרחוב בעלי נטיות אקסהיביציניסטיות עם רצון עז להיות סלבס לרגע. אפשר לראות את זה לא מעט בתקופת האודישנים של כוכב נולד. מגיעים אנשים בלי כישורים, בלי קול ומנסים את מזלם. בעיניהם זו לא תחרות כשרונות, אלא זו מקפצה אל הסלבריטאיות.

בכל מקרה, אני לא צופה בתצוגת השוטים הזו וביני לבין עצמי קצת מתנשאת מעל אלו שכן צופים. לשימחתי גם המשלים שלי לא צופה בזה וגם החברות הטובות שלי לא צופות בטיפשות הזאת.

באופן עמום אני נזכרת שבזמנו קראתי קראתי קצת ביקורות על הסרט הנפלא "המופע של טרומן" וגם אוזכרה שם תוכנית טלוויזיה הולנדית שבה מכניסים כמה אנשים לדירה ומצלמים אותם 24 שעות....



יום חמישי, 24 במרץ 2011

לא בוגדת

אני לא בוגדת!!!

ולא, אני לא כותבת את זה כי אולי יום אחד הוא יקרא את הבלוג הזה, אלא אני כותבת את זה כי אני לא עושה את זה. אני לא עושה את זה למרות שהייתי יכולה לעשות את זה בשקט והוא לא היה יודע. אני גם לא עושה את זה כי אני לא רוצה. מי שתגיד שהיא אף פעם לא מפנטזת על מישהו אחר, היא שקרנית. אני בטוחה שגם הוא מפנטז לפעמים על מישהי אחרת, אולי חולפת בו מחשבה טועה. זה כל כך טבעי. אבל אני לא עושה את זה כי זה חמקמק נורא, כי אני יודעת שאחרי שעושים את זה אז אי אפשר לחזור אחורה. ולא הוא לא ידע, אבל אני אדע.

אני יודעת שהוא צופה בפורנו על המחשב. למרות שהוא מנסה להסתיר את זה אני יודעת שהוא צופה. אני לא בטוחה שהוא יודע שגם אני צופה, כלומר לא בדיוק צופה, קוראת, אני מעדיפה סיפורים אירוטיים (ולמה הפסיקו לעדכן את סוכנות ארוטיקה???), אבל עדיין, אני קוראת, נהנית, מתגרית.

זה בסדר. אין בזה שום רע, זה טבעי. אין לי שום בעיה שלפעמים מגיעות אל הדימיון שלו נשים אחרות. הרי ככה זה אצלי. אבל אני לא בוגדת. ביום שאבגוד, זה יהיה היום האחרון שלי ושלו ביחד, זו בעצם לא תהיה בגידה, אלא זו תהיה פרידה. וזה לא יקרה, אני כל כך מקווה שזה לא יקרה. אני גם מקווה שככה הוא מרגיש.

אני יכולה לספר על חברות שבוגדות, הן אפילו לא היו צריכות לספר לי מפורשות כדי שאדע שזה מה שהן עושות, זה כתוב להן על המצח ואצלי לא יהיה כתוב שום דבר כי זה לא יקרה כי ככה.

ואני אוהבת אותו נורא.