יום שבת, 23 באפריל 2011

לא אוהבת פייסבוק

מי שקורא את הבלוג הזה יכול ללמוד עלי הרבה מאוד דברים. מי שקורא אותו ומכיר אותי אפילו עלול לזהות אותי, ובכל זאת יש במשוואה הזו משהו חסר, אני שומרת על הזהות שלי בקנאות. השיחות הקטנות שאני מנהלת עם עצמי בכתב חשופות אמנם לעין כל, אבל אני מרגישה מוגנת. הדברים נאמרים בחסות החשיכה.

פתחתי לפני שנה פרופיל בפייסבוק ואפילו עשיתי קצת לייקים לאנשים, והתחברתי לכל מי שרצה להתחבר אלי, אבל לא תרמתי מעצמי דבר. אפילו לא תמונה. יש לי תחושה לא נעימה לחשוף את עצמי לעולם גם אם בקרה מסויימת.

אז יש לי פייסבוק כמו שייש לי אימייל וכמו שהיה לי פעם אייסיקיו ומסנג'ר והיום יש לי סקייפ. לא הייתי מכורה לשיחות האלו, לא ממש אהבתי לנהל שיחות הקלדה, אבל אי אפשר שלא יהיה, לפעמים אין ברירה. הרי אנשים שולחים אותי לפייסבוק שלהם כדי לראות משהו, שולחים אותי למקומות אלו או אחרים.

אז יש לי פייסבוק ואני לא משחקת בו בפארםוויל (אם כי אני יכולה להבין את ההתמכרות), אני גם לא מעדכנת השכב וערב את הסטטוסים שלי, לא מעלה תמונות, לא מחפשת לייקים ולא אוספת חברים.

כן, יש לי פייסבוק והוא רק פלטפורמה בסיסית להגיב לכאלו שמבקשים בכוח שאגיב להם. בסדר, הגבתי, עשיתי לייק, אתם לא צריכים לעשות לי בחזרה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה