יום חמישי, 2 ביוני 2011

תפירה? את? השתגעת?

דווקא רציתי לפנק את עצמי עם ספר טוב לשבת. סתם ככה, פתאום בא לי. נכנסתי לסטימצקי ומגזין התפירה "גזרה עולמית" קרץ לי מהמדפים. לקחתי אותו, החזקתי בידי, עלעלתי בו קצת, אין ספק הוא מרשים. פתאום רציתי לקנות אותו.

כשהייתי ילדה אמא שלי הייתה תפרנית לא קטנה. אני זוכרת איך הייתה מודדת את המידות שלי ואחר כך טורחת על מכונת התפירה הישנה שלה. פעם היא גם ניסתה ללמד אותי את זה, אבל לא ממש רציתי, עניינו אותי הרבה דברים אחרים והיא כמו עם הרבה דברים אחרים, בחוכמתה הרבה, לא התעקשה. הורים צריכים לפתוח בפני הילדים שלהם דלתות. אם הם יעברו בהם זה כבר העניין של הילדים, אבל את פתיחת הדלתות ההורים צריכים לעשות. ההורים לי פתחו בפני הרבה מאוד דלתות ובחלקן עברתי ובחלקן לא. עד היום אני מודה להם על כך וגם משתדלת לנהוג ככה עם הילדים שלי.

בכל מקרה, המגזין הזה קרץ לי וגם הרעיון לתפור לקטנה משהו יפה תפס אותי בעוצמה ולא הרפה. אז במקום ספר קניתי את המגזין. בחיי.

בדרך התקשרתי אל אמא שלי וסיפרתי לה והיא הייתה קצת משועשעת. עם השנים היא פיתחה את הצד הציני שלה. בעלי לא היה ציני, הוא פשוט התחיל להתגלגל מצחוק, אמר שהוא חייב לראות אותי יושבת ותופרת. עשיתי פרצוף נעלב, אבל אני מודה, אפילו אני צחקתי על עצמי. ובכל זאת כל השישי שבת קראתי את החוברת והחלטתי שאת הבגד הראשון שאעשה, אעשה עם אמא שלי. אולי זה יהיה סגירת מעגל עבורה ועבורי ואולי גם אוהב את זה ומקסימום, היא זו שתתפור.

מגזין גזרה עולמית


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה